החלטה בתיק מ"ת 6066-08-11

המשיב עצור ברציפות מאז 29.7.11. כזכור ביום 3.8.11 הוגש נגדו כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירת הצתה, כאשר בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

מאז החל הדיון בבקשה, נסוב הדיון בעיקרו, סביב כשירותו של המשיב לעמוד לדין, על רקע מצבו הנפשי הידוע והמתועד מזה למעלה משני עשורים.

אין חולק, כי ביום 11.8.11 הוגשה לבית המשפט בהליכי המעצר חוות דעת פסיכיאטרית בחתימת פרופ' לרנר, שהוא מנהל המחלקה במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע, ואשר קבע, לאחר תקופת הסתכלות ואבחון שבוצעה למשיב, כי המשיב נמצא במצב של רמיסיה בתחלואת הנפש ממנה הוא סובל, בוחן המציאות שלו תקין, יכול להבחין בין טוב ורע, בין מותר לאסור, אינו זקוק לאשפוז ואף לא לטיפול פסיכיאטרי וכן יכול להמשיך את ההליכים המשפטיים.

בא כח המשיב אשר התקשה להשלים עם תוצאות קביעה זו, העמיד באמצעות הסנגוריה הציבורית את המשיב לבדיקה של מומחה בתחום הנפש, וזה בחוות דעתו, שלל את כשירותו של המשיב לעמוד לדין ואת אחריותו בפלילים ובעקבות חוות דעתו זו, הורה בית המשפט (כב' השופט ביתן, הדן בהליך העיקרי), כי הפסיכיאטר המחוזי ישוב ויידרש להערכת מצבו הנפשי, לעניין כשירותו של המשיב לעמוד לדיון כיום.

היום, התקבלה חוות דעתו של ד"ר דוברוסין, שהוא ס.הפסיכיאטר המחוזי.

עיון בחוות הדעת מלמד כי ד"ר דוברוסין התבקש, להבנתו, להעריך את מצבו הנפשי של המשיב, לעניין כשירותו לעמוד לדין כיום.

בחוות דעתו הוא מציין, כי לתובע בוצעה בדיקה פסיכיאטרית שלא בתנאי אשפוז, וכן הוצג תיקו הרפואי של המשיב לרבות, סיכומי מחלה, המתעדים אשפוז במב"ן בחודשים ספטמבר עד נובמבר 2011.

עוד עולה מחוות הדעת, כי במהלך אשפוזו במב"ן, אשר בחלקו היה אשפוז בכפייה, חלה החמרה פסיכוטית במצבו של המשיב, עד כדי נזקקות לאשפזו בכפייה, וכי במהלך תקופה זו, טופל המשיב בנוגדי פסיכוזה ולאחר מכן הוחזר למעצר.

התרשמות ד"ר דוברוזין היא כי המשיב עבר לאחרונה מצב פסיכוטי פעיל אשר הצריך אשפוז כפוי למשך חודשיים.

עוד הוא מציין, כי כעת, ניכרים סימנים קוגנטיביים המלמדים על שיפוט חלקי, התמצאות לקויה בזמן, אפקט לא תואם ומצב קוגנטיבי ירוד בצורה ניכרת.

ד"ר דוברוזין ראה לנכון לקבוע באופן שאינו שנוי במחלוקת, כי המשיב במצבו הנוכחי אינו כשיר לעמוד לדין.

לנוכח קביעה קטגורית זו על ביהמ"ש לבחון המשך הימצאותו של המשיב במעצר. שלא לדבר על ההשלכות הנובעות מקביעה שכזו על ההליך העיקרי. חזקה על ב"כ המשיב, כי יפנה בבקשה מתאימה למותב הדן בהליך העיקרי, במיוחד לאור העובדה כי המשך הדיון בו נקבע ליום 2.2.2012.

הואיל וההליך שבפניי נסוב סביב סוגיית המעצר, על ביהמ"ש להכריע האם הקביעה כי המשיב, קרי הנאשם, אינו מסוגל לעמוד לדין, מאפשרת אם בכלל, המשך החזקתו במעצר.

ההוראות הרלוונטיות הם אלו המצויות בסעיף 15 לחוק לטיפול בחולי נפש, יחד עם הוראות סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב).

סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע את סמכותו של ביהמ"ש להורות על הפסקת הליכים התלויים ועומדים כנגד נאשם, שלגביו נקבע כי הוא אינו מסוגל לעמוד בדין.

ברור כי בית משפט אינו רשאי לקבוע כי נאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, ללא שהוצגה בפניו חוות דעת מכח החוק לטיפול בחולי נפש.

כאמור, החוק לטיפול בחולי נפש, בסעיף 15, נדרש לסמכותו של בית המשפט להורות על אשפוז נאשם שנקבע לגביו כי הוא אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת היותו חולה, לרבות זכותו של בית המשפט ליתן צו לטיפול מרפאתי.

יחד עם זאת, ברי כי שילובם של ההוראות הנזכרות, אינו מאפשר לבית המשפט להותיר במעצר נאשם אשר לגביו נקבע, כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין, שהרי הסמכות לעצור נאשם שואבת כוחה מכך שעסקינן בנאשם אשר ניתן להביאו לדין וכאשר שאלת כשירותו ומסוגלותו לעמוד לדין, אינה נתונה בספק.

בענייננו, ברי ונהיר, כי הנאשם, קרי המשיב, אינו מסוגל לעמוד לדין, שהרי כך קבע ד"ר דוברוזין מחוות דעתו מהיום.